הגלוקוזה הוא הסוכר הנמצא בכל הפירות המתוקים וכן בכמה ירקות וקטניות בפרט בענבים ובתירס, בפירותיהם, בזרעיהם, בשורשיהם ובעליהם.
גלוקוזה הוא חד-סוכר חיוני לגוף האדם היות והוא המקור העיקרי להפקת אנרגית הגוף, מצוי בדם ובכל התאים והרקמות של החי והצומח, והוא הסוכר העיקרי הנוצר בגוף לאחר עיכול הסוכרים או הפחמימות שבמזונות במעי הדק, וממנו נקלט בדם שמעבירו לכבד ולתאים ליצירת האנרגיה והחום הדרושים לגוף.
הגלוקוזה מופקת בדרך תעשייתית בקנה מדה נרחב בעיקר מעמילן תפוחי אדמה, תירס ואורז ע"י פירוק הידרוליטי של העמילן בעזרת חומצות מהולות בייחוד בחומצה גפריתית, או בעזרת אנזימים.
את התערובת מנטרלים ומסננים כדי להפריד ממנה כל חומר שאינו נמס.
מצללים את התמיסה בעזרת פחם פעיל ומרכזים עד שמתקבל סירופ סמיך.
סירופ גלוקוזה המתקבל מתירס נקרא "קורן סירופ" (סירופ תירס), מכיל בד"כ כ- 40% דקסטרין שהוא חומר ביניים מפירוק העמילן למלטוזה ולגלוקוזה וכ- 20% מים.
יש שמייצרים את הגלוקוזה בשני ריכוזים ונקראים בתעשיית המזונות: "סירופ קאפילרי" שהוא סירופ שקוף, וסירופ צהוב.
לגלוקוזה שימוש רב בתעשיית המזון, המשקאות, הממתקים, הריבות ועוד ועוד מוצרי מזון.
הגלוקוזה אמנם טעמה פחות מתוק מסוכר רגיל אך סגולתה בתעשיית המזון שהיא מונעת התגבשות כשמוסיפים אותה בשיעור הנכון בתעשיית המזונות, וכן מקנה צמיגות, מרקם ומבנה טוב לתמיסת סוכר, סירופים, רטבים וממתקים.

דקסטרוזה:
היא גלוקוזה אחרת והיא זו המופקת בצורה יבשה ונקראת דקסטרוזה או סוכר ענבים ומייצרים אותה בדומה לסירופ הגלוקוזה, אך ע"י פירוק מלא של העמילן והיא נקיה מחומרי לוואי (דקסטרינה ומלטוזה).
את הדקסטרוזה מייצרים בצורה גבישית או בצורת אבקה, טעמה מתוק פחות מהסוכר אך סגולתה כמו הגלוקוזה.
משתמשים בה בייצור המזון בפרט בייצור חלבה, ריבות, ליקרים, יינות ובהכנת פונדן ועוד...